פסק-דין בתיק ת"ק 41814-03-13

תביעה כספית בסכום של 8,435 ש"ח בצרוף ריבית, הצמדה והוצאות.

1.         התובעת היא בעלת דירה מס' 4 בבניין שברחוב XXXXX 5, (להלן: " הדירה").  הנתבע הוא בעליה של הדירה בקומה שמתחתיה, דירה מס' 2.

בתאריך 28.9.12 הוצפה דירתה של התובעת עקב סתימה בכיור האמבטיה ובכיור המטבח.

מאחר שהתובעת היתה באותה עת בחו"ל, התקשרה שוכרת הדירה לבתה, הגב' לירית אוליבר, אשר הזמינה שרברב לדירה. אז התברר כי מקור הסתימה בדירתו של הנתבע, אשר עקר וסתם את צינור ניקוז מי הקולחין העובר בדירתו. הנתבע נדרש לתקן את הצינור, אולם הוא לא עשה כן. משום כך, פנתה בתה של התובעת וקיבלה הצעת מחיר לתיקון הצינור, שעמדה על 2,000 ש"ח. התובע, לא זו בלבד שסרב, כאמור, לבצע את התיקון בעצמו הוא גם סרב לאפשר גישה לצינור העובר בדירתו. על כן נאלצה התובעת לבצע תיקון העוקף את דירת הנתבע וההוצאה הכספית האמירה לסכום של 6,435 ש"ח. את ההוצאה הנ"ל היא תובעת מהנתבע כמו גם פיצוי בסך של 2,000 ש"ח אותו נאלצה לשלם לשוכרת אשר עזבה את הדירה עקב ההצפה.

2.         הנתבע טוען כי פנה מספר פעמים לתובעת ולבעלה והתלונן על נזילה מצינור הניקוז בדירתה העובר בדירתו. בעקבות נזילה זו הוצפה דירתו שלו מספר פעמים והדייר השוכר אותה נאלץ לעטוף את הצינור בסמרטוטים. לדבריו, בכל פעם שפנה לתובעת, טרקו לו את הטלפון. עוד הוא טוען כי לא נגע בצנרת, שהיא צנרת ישנה הקיימת מזה כ - 65 שנים, והשרברב שהביאה הבת הוא שגרם לנזק כאשר נכנס לדירתו ודפק על הצינורות. למעשה התובעת החליפה את כל הצנרת בדירתה, על חשבונו, בעוד הנזילה היתה רק בצינור האמבטיה. לטענתו, עלות התיקון לא היתה אמורה לעלות על סך של 800 ש"ח. ובאשר לפיצוי בסך של 2,000 ש"ח טוען הנתבע כי השוכרת עמדה ממילא לעזוב את דירת התובעת לצורך ביקור קרוביה בחו"ל בתקופת חגי תשרי.

לאחר שקראתי את תיק בית המשפט, שמעתי את הצדדים ואת בתה של התובעת, וכן לאחר שעיינתי במוצגים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

3.         לטענת הנתבע יצר קשר טלפוני מספר פעמים עם התובעת ובעלה והתלונן על נזילה מדירתם. אעיר כי התובעת הינה אלמנה, ואילו עם בתה של התובעת ובן זוגה לא היה לתובע כל קשר עד לאירוע המתואר בכתב התביעה. מכל מקום, עולה ממכתבו של מר רפאל דדוש חבר ועד הבית - כי טרונייתו של הנתבע הינה בקשר עם צינורות ביוב ואכן לפני למעלה משנה הוחלט על שיפוץ בבניין שכלל הוצאת קווי הביוב שהותקנו במרפסות האחוריות של הדירות אל הקיר החיצוני של הבניין. מאז בוצעה החלטה זו לא הנתבע ולא השוכר המתגורר בדירתו פנו אליו בנושא נזילה או סתימה בדירה מס' 2 ( ת/3). עוד הגישה התובעת דוא"ל של שוכרת דירתה, הגב' נטע אילן, לפיו הנתבע והשוכר שבדירתו לא פנו אליו בנושא נזילה או טפטוף, ואף לא פנו לתובעת או לועד הבית ( ת/2). חברת האחזקה אישרה אף היא כי בעקבות השיפוץ, צינור הביוב שהוחלף אינו עובר עוד בדירתו של הנתבע ונוספו תשתיות חדשות לכל הדירות הרלוונטיות. לאחר השיפוץ לא התלונן הנתבע לפני חברת האחזקה על בעיות בצינורות נוספים.

לפיכך, אינני מקבלת את גרסת הנתבע כי פנה והלין על צינורות נוספים שגרמו לנזילה/טפטוף בדירתו.

4.         לכתב התביעה צרפה התובעת הצעת מחיר אותה קיבלה ממר קורין אפרים - 'חשמלאי מוסמך ושיפוצים כלליים'. הצעת המחיר כוללת את הפרוט הבא: " בדירה מס' 4 ישנה הצפה של מטבח + כיור אמבטיה + אמבטיה. בניסיונות לפתיחת סתימה ללא הצלחה ירדנו לקרקע לדירה של רחמים וגילינו שהוא חתך את צינור "2 ניקוז מהדירה שלו ואטם אותו בעץ, בטון וסמרטוטים (מדובר בצינור מים וניקוז ולא ביוב ) שכן צינור הביוב הוצא החוצה לכל הבניין בשיפוץ האחרון. ישנם שני דרכים להעביר את הצינור: (1) מהדירה של רחמים להתחבר החוצה עם צינור חדש (הדרך הקלה והפשוטה)  - 2000 ש"ח (2) מהדירה למעלה מס' 4 כולל הרמת ריצוף, תיקוני טיח ויישום צינור חדש - 5,500 ש"ח. המחירים לפני מע"מ" (ראו הצעת מחיר מיום 2.10.12, נספח [2] לכתב התביעה).

הנה כי כן, צינור המים - עליו לא התלונן הנתבע - התגלה כבעייתי, ולא צינור הביוב שבא על פתרונו במסגרת השיפוץ.

5.         ועוד אציין כי במקור הוגשה התביעה גם נגד השוכר בדירתו של הנתבע - מר אורי לוי. הלה הגיש כתב הגנה בד בבד עם בקשה למחיקתו מכתב התביעה. תובע זה אכן נמחק (ראו הודעת התובעת והחלטתי מיום 15.7.13), אולם מעיון בסעיף 1 לכתב הגנתו עולה כי אכן נעשתה סתימה, זמנית, של הצינור בדירת הנתבע. זאת לאחר שבאותה העת, בעקבות טפטוף וזרימת מי קולחין לתוך סיר בישול פתוח, חלה.

6.         ככל שהיו לנתבע טענות בקשר עם צינורות נוספים שעברו דרך דירתה של התובעת, הפתרון איננו בעשיית דין עצמית וביטול הצינור ללא כל התראה ותוך גרימת נזק לאחרים. הנתבע לא הוכיח כי פנה לתובעת או למי בבניין בקשר עם נזילה שהיתה בדירתו לאחר ביצוע השיפוץ בבניין ועל כן לא יכול לצפות כי יסודר מה שלא ידוע עליו כי אינו תקין.

7.         העבודה שבוצעה לבסוף על ידי התובעת היתה, בלית ברירה, האפשרות השנייה והיקרה בהצעת המחיר. התובעת שילמה לאיש המקצוע את הסכום של 6,435 ש"ח (כולל מע"מ) (ראו חשבונית מיום 3.10.12, נספח [3] לכתב התביעה). על הנתבע להשיב לה סכום זה.

8.         לטענת התובעת היא פיצתה את השוכרת בסכום של 2,000 ש"ח לאחר שנאלצה ללון מחוץ לדירה במשך שבוע הימים בו תוקן הנזק (וראו אף מכתבה של הדיירת לפיו בעת חידוש חוזה השכירות הופחת סכום זה, ת/2). אלא, שלא הוצג לעיוני חוזה השכירות ולא הובאו לידיעתי מהם דמי השכירות החודשיים, ועל כן הנני אומדת את סכום הפיצוי בגין העדר האפשרות לעשות שימוש ראוי בדירה לפרק זמן של כשבוע ימים בסכום של 1,000 ש"ח בלבד.

9.         סוף דבר;

התביעה מתקבלת, בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכום של 7,435 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות הנתבעת בסכום של 100 ש"ח. סכום זה ישולם אף הוא בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים ( לתובע יש להמציא לפי הכתובת שמסר בעמוד האחרון לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.13).